אני נזכרת בכל פעם מחדש כיצד בתחילת דרכי כמטפלת זוגית הייתי שאלתי את עצמי "מה אני צריכה את כאב הראש הזה?", לשמוע את הכעסים, את הצעקות, את ההאשמות ההדדיות, את התסכול המתמשך ואת השתיקות הארוכות. משום מה, זוגיות תמיד נדחפת בסדר העדיפות למקום האחרון ברשימה. קודם כל כלכלת הבית, אחרי זה הילדים, אחרי זה מגיע הזמן החופשי של כל אחד ושל המשפחה ומה עושים בו, אחרי זה מגיעה המשפחה המורחבת, הטיפול באחרים, בהורים ובקרובי המשפחה ואז, רק אז מגיעה השאלה… רגע מה קורה בעצם ביננו, בין בני הזוג?